החלטה בתיק מ"ת 19921-05-12

1.         לאחר דיון שבמסגרתו נטען כי יש לשחרר את שני המשיבים ללא תנאים משמעותיים, ניתנה (ב-21.5.12) החלטה אשר עיקרה כדלקמן:

"לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי בשלב הנוכחי אין מקום להורות על שחרור המשיבים, וגם אין מקום לקבוע נחרצות כי סופם להיעצר עד תום ההליכים. בשלב זה יש להזמין תסקירי מעצר ביחס לשני המשיבים, ולאחר קבלתם יהיה מקום לקיים דיון משלים ולבחון את התמונה בכללותה. כפי שיובהר להלן, אפשר שבפרק הזמן שעד קבלת התסקירים תיערך גם בדיקה מסוימת המתייחסת לחומר הראיות, כך שבמסגרת הדיון המשלים ניתן יהיה להתייחס גם לכך".

2.         בעקבות אותה החלטה התקבלו תסקירי מעצר על אודות שני המשיבים. בשני התסקיר צוין כי מפקחים שהוזמנו לפגישה עם שירות המבחן לא התייצבו.

השורה התחתונה בתסקיר שבעניין המשיב 1 היא כדלהלן:

"בחנו מאפייניו האישיותיים, מעורבותו עם החוק בעבר והסכסוך העומד ברקע למעצרו הנוכחי, עמדותיו הנוקשות והקושי לקיים הליך שיקומי משמעותי ממושך, האיומים להם חשוף והמציאות המורכבת והבעייתית בה חי ולהערכתנו הסיכון להישנות התנהגות אלימה הינו גבוה, כאשר במידה ויהיה מעורב באירוע אלים, חומרתו תהא גבוהה.

לאור כל האמור וכן בשלב הסיכון הנשקף לחייו, המסכן גם את הסביבה בה נמצא, אנו סבורים כי לא ניתן לשחרר את נוח לחלופת מעצר כלשהי".

            בעניינו של המשיב 2 נחתם התסקיר בדברים הבאים:

"בשיחתנו עם אבראהים, ביטא תחילה רצון להשתחרר לחלופת מעצר בבית המשפחה בפיקוח, במחנה הפליטים שועפאט. אנו הסברנו לו את הסיכון שבאפשרות זו גם על חייו וגם על חיי המתלוננים וקורבנות פוטנציאלים נוספים. חזר וביטא רצון לבחון בני משפחה על מנת שיהוו עבורו מפקחים במסגרת חלופת מעצר. למרות הסיכון הגבוה במצבו וההערכה כי חלופת מעצר אין בה כדי להפחית מרמת הסיכון, אנו הזמנו את המפקחים לפגישה במשרדנו. אולם הם לא הופיעו לפגישה אליה זומנו ולא יצרו עמנו קשר כלשהו.

לאור כל האמור לעיל נוכח רמת הסיכון הגבוהה שבמצבו של אבראהים, אין בידינו כיום להמליץ על שחרור ממעצר".

3.         במצב העניינים האמור, התמקדו הסניגורים בטענות בעניין ראיות לכאורה על יסוד חומר חקירה חדש שהועבר אליהם מאת המבקשת. לטענתם, חומר זה מוביל למסקנה כי יש לשחרר את המשיבים כבר עתה בתנאים שלא יכללו אפילו מעצר בית (ראו פרוטוקול, ע' 11, ש' 14-12).

4.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי בהמשך לכל השתלשלות העניינים עד כה יש להורות עתה על מעצר שני המשיבים עד תום ההליכים, בכפוף לכך שבכל הנוגע לראיות לכאורה, הרי שאם בחומר חקירה נוסף שיימסר לסניגורים יימצא דבר מה רלבנטי ומרחיק לכת, ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר.

5.         בחינה של חומר הראיות הרלבנטי בעקבות הדיון האחרון מעלה כי אין במה שנטען באותו דיון כדי להביא לתוצאה שהסנגורים חותרים לה.

6.         טענתם המרכזית של הסניגורים מתמקדת בכך שאין לתת אמון בדברי יעקוב אבו עסב. דא עקא, שלעניין ראיות לכאורה אין בוחנים את מהימנות הראיות, וכי מכל מקום, כעולה מן ההחלטה מ-21.5.12, יש ראיות לכאורה גם ללא הסתמכות כלשהי על דבריו. בהחלטה מ-21.5.12 צוין במפורש (בסעיף 6(ב) שלה) כי קיימות ראיות לכאורה מכח הודעות המתלוננת, וכי דברי יעקב אבו עסב הם בגדר חיזוק לה (ראו סעיף 6(ג) לאותה החלטה). בהמשך לכך ובכלל, גם אם דבריו ינוטרלו כליל (דבר שספק אם יש לו מקום, לנוכח המכלול), עדיין תישארנה ראיות לכאורה על יסוד דברי בהודעותיה.

7.         לעניין הודעות המתלוננת חרג ב"כ המשיב 1 ממסגרת הדיון שהוא עצמו הגדיר (כנ"ל בסעיף 3), וטען בשולי הדיון כי לא ניתן לבסס על דבריה קיומן של ראיות לכאורה בשל סתירות, כביכול, בדבריה. גם אם נתעלם מפגם דיוני זה, הרי שמכל מקום, אין לקבל טענה זו. ראשית - גם כאן המדובר בטענה של מהימנות, שאין עניינה לבקשה שבה עסקינן. שנית - לגופו של עניין, אין בטענה שהעלה ב"כ המשיב 1 בדבר סתירה כביכול בדברי המתלוננת כדי לסייע למשיבים. המתלוננת ממקמת את שני המשיבים ליד הרכב שהוצת בשעת הישרפו. כל שניתן להצביע עליו הוא שבהודעה הראשונה מתייחסת המתלוננת גם לשבירת חלון שקדמה להצתה, ואילו בשניה היא לא מזכירה את שבירת החלון, אלא מדברת על כך שראתה רכב נשרף כשלידו שני המשיבים. די בדברי המתלוננת כשלעצמם כדי לספק את שנדרש לעניין ראיות לכאורה, ובמצב העניינים האמור בודאי שאין כרסום בראיות שבכוחו להביא לתוצאה שהסניגורים חותרים לה.

8.         לנוכח כל שנאמר עד כה ובכלל, הרי שטענות הסניגורים על כך שטרם קיבלו לעיונם דיסקים שונים אינן מביאות לתוצאה שונה של ההחלטה דנן. אכן, בעקבות טענות אלה נדרשה ב"כ המבקשת להתחייב, ואכן התחייבה, לכך שאותם דיסקים יומצאו לסניגורים עד מועד מסוים. לעניין אותם דיסקים עשוי לחול מה שנקבע בסיפא של סעיף 4 דלעיל, אך לא מעבר לכך. 

9.         על כל האמור לעיל יש להוסיף, כי הסניגורים לא חלקו על קיום ראיות לכאורה לאישום הראשון. גם אם בהחלטה מ-21.5.12 נאמר בקשר אליו כי "ספק אם יש להסיק מחומר הראיות קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של סחיטה באיומים, ואפשר שהוא מספיק רק לעבירת איומים, השונה בתכלית", הרי שבהצטרף האישום הנוסף לאישום בהצתה, מוחמר מצבם של המשיבים לעניין הבקשה דנן. יש להוסיף גם את שנאמר בסעיף 6(ד) להחלטה הנ"ל, בנוגע למשמעות שיש לייחס לצורך הבקשה דנן לשתיקת המשיבים בחקירתם.

10.       בהינתן האמור ביחס לראיות, יחד עם מה שצויין לעיל לגבי התסקירים, הרי שאין מנוס מן התוצאה המצויינת לעיל, בסעיף 4.

ניתנה היום, כ"ט סיון תשע"ב, 19 ביוני 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: